המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעת שיבוב על פי הסכם רב שנים שנחתם בין התובע לבין הנתבעות.

רקע כללי וטענות הצדדים

ביום 25/9/2002 נפגעה גב' ורדי טנר אילנה (להלן: "הנפגעת") בתאונת דרכים שאירעה במסגרת עבודתה. התובע הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וועדה רפואית העריכה את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 5%. לפיכך, שילם התובע לנפגעת דמי פגיעה ומענק נכות מהעבודה, על סך 78,782 ₪.

הנפגעת אף הגישה תביעה לפיצויים על פי חוק חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 , שבמסגרתה נקבע על ידי מומחה מטעם בית המשפט, כי לא נותרה לה נכות צמיתה עקב התאונה.

ביום 13/8/2009 שלח התובע לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") דרישה לשפותו בגין הגמלאות ששולמו לנפגעת בסך של 97,796 ₪, המורכבת מסכום הקרן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, אך דרישתו לא נענתה. בעקבות זאת הוגשה תביעה זו, על פי סעיף 328 לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אולם מאוחר יותר במהלך המשפט הודיע התובע על הסכמתו לניהול התביעה על פי ההסכם רב השנים, בשיעור 55% מסכום הגמלאות בתוספת ריבית פיגורים הקבועה בהסכם, וזאת לנוכח פסיקת ביהמ"ש שלפיה ביטול ההסכם אינו חל רטרואקטיבית.

לטענת התובע, קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל גוברות על קביעת המומחה הרפואי בתביעת הנפגעת; מדובר בתאונת עבודה ברכב שאינו רכב מעביד, ולכן התובע זכאי לשיפוי, שכן התובעת היתה עובדת עצמאית בעת התאונה ואילו הרכב שבו היא נהגה אינו בבעלותה, אלא בבעלות חברת הראל – הנתבעת; הרכב לא היה שכור על ידי הנפגעת.

מנגד נטען על ידי הנתבעות כי, יש לראות בנתבעת כמעבידתה של הנפגעת בהתאם לסעיף 2 להסכם, שעל פי הגדרתו מעביד הינו גם: "מי שהמעביד אחראי למעשהו או לפי סעיף 13 לפקודה זו"; ולנוכח הפסיקה הנוהגת החלה על ההסכם בהיותו הסכם ארוך טווח.

לחלופין, נטען על ידי הנתבעות, כי מדובר בתאונה שאירעה במהלך העבודה ותוך שימוש ברכב עובד ו/או רכב מעביד, ולכן לא עומדת לתובע זכות שיפוי.

עוד נטען על ידי הנתבעות כי, הנכות שנקבעה על ידי המל"ל אינה קשורה סיבתית לתאונת הדרכים; התובע אינו זכאי לריבית הסכמית.

דיון ומסקנות

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

סעיף 4 ג' להסכם קובע:

"נפגע עובד בתאונת דרכים שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, תוך כדי נסיעתו - כנוהג או כנוסע – בין אם ברכב שלו, או ברכב המעביד, ובין אם ברכב שכור על ידו או ע"י המעביד, או עקב השימוש בו – כשלמעביד יש עניין בנסיעה זו והנסיעה היא לצרכי המעביד – אין ולא תהיה למוסד זכות שיבוב והוא לא יגיש דרישות או תביעות שיבוב– מהמבטח של רכב המעביד, או מהמבטח של השימוש ברכב הפרטי, בגין הגמלאות לעובד שנפגע כאמור".

בסעיף 4 ד' להסכם נקבע:

"בכל מקום בו נאמר במסמך זה לעיל "רכב מעביד" או "ברכב מעבידו", או במבטחו, פירושו – רכב בבעלות המעביד, או רכב שכור על ידי המעביד הנהוג בידו או בידי עובדו".

מחומר הראיות עולה כי עד שנת 2000 עבדה הנפגעת אצל הנתבעת כעובדת שכירה ובמסגרת עבודתה החזיקה ברכב של הנתבעת; החל מחודש מאי 2000 עברה הנפגעת לעבוד כמפקחת עצמאית על סוכנים, תחת הסכם עבודה אישי, שעל פיו הנתבעת נשאה בעלויות הציוד המשרדי, לרבות מחשב, עלות חניה, תקשורת, מזכירה, עלויות הקמת משרד וכן עלויות רכב (ראו: סעיף 3 לתצהירו של מר אמיר שלו; סעיפים 2, 25, 50 לתצהירה של הנפגעת; כן ראו תצהירו של מר גיל לרר, סעיפים 8 ו-12).

עוד עולה מחומר הראיות, שעל פי הסכם העבודה בין הנפגעת לבין הנתבעת, סוכם כי הרכב ישמש את הנפגעת עד לחודש דצמבר 2002 ובתום תקופה זו ניתנה לנפגעת אופציה לרכוש את הרכב במחיר מוסכם, או להשיבו לנתבעת (ראו: סעיף 6 לתצהירו של מר אמיר שלו).

בנוסף, עולה מחומר הראיות כי הנתבעת ניכתה מס במקור בגין שווי הרכב שהיה בחזקת הנפגעת (ראו: סעיף 7 לתצהירו של מר אמיר שלו וכן ראו עדותו בבית המשפט, עמ' 17).

נמצא, כי הרכב הועמד לרשותה ולשימושה של הנפגעת על ידי הנתבעת כהטבה, כחלק מתמורת עבודתה ושכרה של הנפגעת כמפקחת על סוכנים אצל הנתבעת, וזאת על פי הסדר ליסינג, או מעין ליסינג, שעל פיו, בסוף התקופה תעמוד לנפגעת הזכות לרכוש את הרכב תמורת סכום שיוסכם על הצדדים.